מאחר ואנחנו רוצים ליצור ערוץ תקשורת פתוח ובטוח עם ילדנו עלינו להיות מה שהיינו
רוצים שילמדו ולכן חשוב לשתף חוויות רגשיות . חשוב שנהיה אמיתיים אנושיים ונדבר
על רגשותינו בגובה העיניים וללא דרמה. אפשר פשוט – לדבר. שיתוף ברגשות וההרגל
"לדבר על זה" יגרום לילדכם "לחקות" אתכם והם באופן טבעי, מבלי ממש לשים לב
יתחילו גם לדבר, לשתף.
שתפו את ילדכם באופן פעיל ויזום על החוויות הרגשיות של עצמכם. ספרו להם על רגעי
תסכול ואיך הצלחתם להתגבר עליהם, ספרו על הצלחות וגם על כישלונות, ספרו להם
מה אתם מרגישים אליהם, ספרו על התמודדות עם כעס, ספרו להם על געגוע , אהבה,
עצב , בדידות, התלהבות, סקרנות, תעודדו אותם לדבר על רגשותיהם בכך שתדגימו להם
שזה אפשרי, משחרר ומאפשר הכלה של הרגשות. תנו להם להבין ולהרגיש את החוויה
המשחררת שיש בדיבור על רגשות. הדגישו בפניהם שהמילים והדיבור ניתנו לנו בכדי
אסקימו - אתר המומחים הגדול בעולם. 5,000 ראיונות, תוכניות אולפן ושידורים חיים מהבית. אלפי מומחים מייעצים Online בוידאו.
רוצה לשדר מהבית? לחיצת כפתור אחת וגם לך יש ערוץ אינטרנט-טלוויזיה. להרשמה לחצו כאן
שנעשה בהם שימוש, בכדי שנוכל לשתף אחרים בחוויות שלנו.
הסבירו להם שהרגשות באים והולכים כמו גלים בים ואנו גולשים עליהם בשיווי משקל
כמו על גלשן, לעיתים אנו צפים ולעיתים נופלים מהגלשן ולעיתים מרגישים שטובעים
ברגש , אולם גל הרגש בא ואז הולך וכאשר נדבר ונשתף את חוויותינו הרגשיות נצליח
יותר בקלות לחזור לשיווי משקל על הגלשן.
על מנת להתחיל את התהליך )במיוחד אם אתם לא רגילים לשתף ולדבר(, עשו זאת
בהתחלה בצורה קצת פורמלית, אבל לא בהגזמה: במהלך ארוחת צהריים או ערב, בסלון
על כוס קפה, ספרו חוויה טובה שקרתה לכם היום ואז שאלו: גם לך קרה משהו טוב
היום? אם יש תשובה – התחלתם תהליך. אם אין תשובה - אל תילחצו. המשיכו לספר
אולי עוד חוויה נעימה או אולי חוויה מעצבנת שקרתה בעבודה או על הכביש או בסופר...
לא ממש משנה, העיקר לשתף ולפתח שיחה בנושא. זה לא חייב לקחת הרבה זמן, אבל כן
מומלץ שזה יהיה שגרתי, יומיומי. דברו עם ילדכם מהלב , שתפו אותם באמת ברגשותיכם
האותנטיים והאמיתיים, אל תחששו לחשוף את עצמכם, כך תלמדו אותם להכיל את
רגשותיהם ולהתמודד איתם וכמובן תסללו דרך לכך שהם ישתפו אתכם ברגשות ובחוויות
שלהם.
